המומלצים של רן יגיל
המלצות על חמישה ספרי שירה לכבוד השנה האזרחית החדשה
בגלל החפצים, “שירים תלויים”, קרן אלקלעי-גוט
קרן אלקלעי-גוט (1945) הרשימה אותי בידיעת העומק הרגישה שלה באשר לספרות בכלל ושירה בפרט עוד בהיותי עֶלֶם צעיר באחד מערבי הספרות הרבים שפקדתי בעירי תל אביב. נדמה לי שאז דיברה על משורר הג’אז והבּלוז המחאתי האמריקני, לֶנְגְסְטוֹן יוּז, וכבר אז ראיתי שהיא לא עוד פרופסור לספרות אלא שיש בה משהו אחֵר, בלתי אמצעי, המשלב ידע ורגש. אחר כך שמעתי אותה קוראת שירים אֶרוטיים נועזים, אך עדינים ביותר, כמדומני זה היה במרתף העליון בבית ליסין, והתרשמתי עמוקות שלפניי האישה הגדולה מן החלומות.
כל זה רוצה לומר שיש לה היכולת, והדבר בא לידי ביטוי גם בספר השירה היפה והחדש שלה “שירים תלויים”, לזנוח את כל מה שהיא יודעת על שירה – והיא יודעת המון – ולכתוב שירים מִכתמיים, פשוטים, ישירים וחכמים מאוד. מדובר כאן בשירה אובייקטית המחיָה חפצים ומשימה אותם בגובה האנשים. כותרת המשנֶה של הספרון הזה היא “סִפרות שמדברת לבֵיתך”. ד”ר שילהב-קסט, עורכת הספר ובעלת הוצאת עקד, מסבירה את הקונספט של הספר הזה יפה מאוד, הנה:
“שירים אלה שנכתבו על חֶפצֵי חיינו השונים, המפוזרים בחדרי בתינו וליבנו, מאפשרים לקורא השירה כניסה לעולמם של החפצים עצמם, מנקודת מבטה של המשוררת, ומפגש עם שיחתם הפנימית עימנו, בני האדם, הסובבים אותם ומשתמשים בהם כאילו היו חסרי נשמה כלשהי”.
אלקלעי-גוט היא משוררת חֶפצית מלאת הומור, ויש כאן מיני-מונולוגים של חפצים על פי מיקומים, לעיתים זה אפילו לא מונולוג, אלא הערת אגב קסומה על חפץ. באחד השירים היא אפילו משאירה הוראות לַפּורץ שיחדור לבית בהיעדרה וייתקל בחפצים. העוצמה של הספר הזה היא לא בהכרח בשיר הבודד אלא זאת עוצמה קומולטיבית של רצף, כוח-מצטבר. הנה דוגמאות אחדות מן השער הפותח המתרכז במטבח בכלל ובפרט במקרר:
ביצים: “תריסר / פרטים / מקננים כאן / בתבנית הזאת / – כל אחד / יֵשות שלֵמה / נכונה להקריב / את גבולותיה / להתאחד / למען / המתכון”; חמאה: “החלק / אצבעךָ / על / גבִּי / החשוף // האם איני / מעניקה משמעות / לכל האחֵרים / בדלת הזו?”; גלידה: “פעם / נאסרתי עלֶיךָ / על ידי אֵם מלאה // כעת אתה / משמר אותי / כתזכורת / לחופש הזה במרחב – // כוחֲךָ / לצרוך / או לא”; קולה: “אני / מלמדת / את עולמֵךְ / לשיר עם / שפע / קפאין / ונוסחתי / הסודית / סודית”; מגירת הירקות: “חכֵּה! לפנֵי / שאתה פותח אותי – // האם באמת אתה רוצה לדעת / מה צָמַח כאן / מאז שלאחרונה חשבתָּ / על מְזון בריאות?”.
אבל המשוררת לא נשארת אך ורק כשראשה נעוץ בתוך המקרר. היא, בשערים הבאים, עוברת למרחבים ולחללים אחרים בבית. למשל שני שירונים מתוך חדר האורחים:
הכיסא שלי: “לבעל הבית / יש כיסא מועדף / לפעמים הוא עצמו / לא יודע // תתבקש לשבת / איפה שתרצה // התבונן בזהירות / בַּכּיסאות / וּבְחַר את השני הטוב ביותר / אם חשקה נפשְׁךָ / בביקור נעים”; או שולחן קפה: “המזבח / המקבֵּץ אותנו יחדיו / עם זאת בדרכו הצנועה / משמֵר אותנו בנפרד / לִבּי בְּקָצה אחד / ומנגד שלך”.
ואם נעבור לחלל האמבטיה והשירותים, הנה האסלה (לגברים): “לעיתים / האמנות / היא / הסחת / דעת / מעצם / המטרה”. דברים קטנים, חכמים, אינטימיים ביותר ומדויקים מאוד. מובן שבשירון הזה מהדהדת גם אסלת המוזיאון, פסל הרדי מייד, “מִזְרָקָה”, של אמן הדאדא מרסל דושאן.
בתחילת הספר מתחֶמֶת המשוררת אותנו הקוראים ואת כתב היד. היא כותבת: “שירים אלה לא ראו אור בכתב עת או באנתולוגיה; כולם נטולי עבר ומופיעים לראשונה בביתך כצבע טרי. את העבודות הבאות ניתן לגזור ולהדביק בבית על חפצים תואמים ולהפוך מרחבים אישיים למוזיאונים של בן רגע”. כלומר יש פה מעין התחפשות של ספר שירה לספר אינטראקטיבי.
מה שמזכיר לנו ומחדד לנו את העובדה שמדובר בספר קונספט מִבני לעילא ואפילו מעגלי. אחרי המסע הקורצני בחדרֵי הבית וסביב חפציו, אנו הקוראים מבינים כי זהו ספר הקורא לחזור לראשיתו. המשוררת מורה לעצמה וגם לקורא לחזור להתחלה באמצעות טְרִיפְּלֶט (שיר קצרצר, או בית, בן שלוש שורות). שכותרתו, בדרך לצאת: “שקלי את הרגע / אולי עדיף / לשוב למקרר”.
המשוררת נקראת לשוב לתחילת מסעה סמוך למקרר וגורמת לנו הקוראים לחזור לתחילת הספר. רוצה לומר, זאת שגרת החיים בדרך כלל, אלה החיים באמת, חללים ומרחבים, חוץ וּפְנים. בעצם צנוּמוֹן זה מהדהד בתמציתו את ספרו עב הכרס של הסופר הצרפתי הצורני, ז’ורז פֶּרֶק, “החיים הוראות שימוש”.שירים תלויים, קרן אלקלעי-גוט, עורכת: ד”ר שילהב קסט, עיצוב העטיפה: לי מימון, בית עקד ספרים, 62 עמודים, 79 שקלים